ג'ומס לשר הביטחון - פעל למניעת אסון הומניטרי בעזה

ח"כ חיים אורון פנה היום לשר הביטחון, אהוד ברק, בקריאה להפסיק את המצור על עזה, ולמנוע את מה שהולך ומסתמן כאסון הומניטרי חמור, שהפגיעה המדינית והמוסרית שלו תהיה בלתי ניתנת לתיקון, ויעילותו מוטלת בספק.
ח"כ חיים אורון קרא היום לממשלה - בעת הדיון על הצעת אי האמון שהגישה סיעת מרצ לאור המתרחש ברצועת עזה ובעוטף עזה - לאמץ, בעת הזו, פתרון קצר טווח, אך יעיל, שיביא שקט ותחושת רווחה לתושבי עוטף עזה וימנע אסון הומניטרי ברצועה, וזאת על ידי הידברות קצרת מועד וממוקדת עם החמאס על הפסקת אש.
לקריאת הנאוםחיים אורון (מרצ):

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן שר הביטחון. אני מבקש להקדיש את עיקר - או את כל דבריי - למה שמתרחש בעוטף עזה ובעזה.

אדוני היושב ראש, חובה על מדינה להגן על אזרחיה. זאת חובה מוסרית עליונה, וזאת חובה שלטונית עליונה; אחת מסיבות היסוד שאוכלוסייה מתאגדת ומתקיימת במבנה מדינתי היא הזכות שלה לקבל הגנה ממדינתה, והחובה של המדינה לספק לה הגנה. לא תמיד החובה הזאת ניתנת למימוש בקלות; לא תמיד החובה הזאת מתבצעת בהסכמה של כל חלקי האומה; אבל החובה עומדת ויש בה גם ממד מוסרי מאוד משמעותי.

לכן, חובתה של המדינה לעשות הכול כדי להגן על שדרות ועל יישובי עוטף עזה. אבל השאלה, אדוני היושב ראש, שעומדת לפנינו כאשר אני אומר את הכול - האם אין מגבלות; האם כאשר אנחנו חייבים גם לספק הגנה אקטיבית וגם לספק הגנה פסיבית - ואני מתכוון למיגון ולהתרעה ולאבטחת החורשים בשדות והתלמידים בבית הספר והאוכלוסייה בביתה - האם אנחנו יכולים לומר הכול בלי להטיל על עצמנו מגבלות.

אדוני סגן שר הביטחון, יש לי הרגשה קשה שבימים האלה, מתוך מצוקה שאני מבין אותה, מתוך מצב של היעדר תשובה שגם אני לפעמים שותף לה, אנחנו עוברים גבולות שאסור שנעבור אותם; אנחנו פועלים באופן שאסור שמדינת ישראל תפעל כך. אני בכוונה בחרתי קודם כול להציג את הנושא הזה מההיבט המוסרי שלו. גם לזכות להגנה עצמית ישנם גבולות וישנם מגבלות; וגם לתמיכה של מפלגה או של גורם פוליטי במימוש הזכות הזאת, כפי שאני תומך במימוש הזכות הזאת, חייב שיהיו גם מגבלות. אני מרגיש שבימים הללו חלק מהמגבלות הללו נפרצו.

אדוני סגן השר, אני חוזר עוד לאירועים שלפני הימים האחרונים. אני מחזיק פה צרור התכתבויות איתך ועם שר הביטחון בנושאים הומניטריים שונים: מכתב מ-31 בדצמבר, מכתב מ-11 בדצמבר, שאילתה מ-15 בדצמבר ומ-4 בנובמבר וכולי - כולם עוסקים בנושאים הומניטריים. בכל אחד מהם רשימת חולים, חלקם סופניים, שמעוכבת במעבר למדינת ישראל. אני ושכמותי לא היינו צריכים לחכות לתמונות הקשות לראות איך אב נקרע מבנו או מבתו בדרך לבית החולים. ואחר-כך נושאים אולי פחות דרמטיים: האם ניתן או לא ניתן להוציא תוצרת חקלאית שמגדלים אותה ברצועה. אנשים חיים ומתקיימים כאשר התוצרת הזאת מתקיימת; אם רצוי או לא רצוי, אדוני סגן השר, להעביר אפרוחים לרצועה כדי שימשיך מחזור החיים. ואותו ציבור שהוא כן פרודוקטיבי, בדרך-כלל לא משתף פעולה עם הטרור - הוא מתנגד לו - בכל זאת ימצא דרך לקיים את חייו.

אדוני סגן השר, יש קו ברור שאותו אסור לחצות, והוא נחצה בימים האלה ובשעות הללו, וזה הקו של ענישה קולקטיבית. מי שחושב כמו חלק מהבית הזה שכל 1.23 מיליון הפלסטינים בעזה הם כולם אותו דבר, הם כולם תומכי חמאס, הם כולם רוצים שמחצרות בתיהם יעיפו קסאמים - ויש כאלה שמחצרות בתיהם מעיפים קסאמים. אבל יש רבים, ואתה מכיר אותם גם אישית, כי אתה היית שם הרבה יותר ממני, שהם לא שם; וההנחה שכאשר מפעילים לחץ על האוכלוסייה היא מפעילה לחץ על השלטון הנורא הזה של החמאס, וכך תימנע השרשרת הנוראית של המשך יריית קסאמים על שדרות ועל הנגב המערבי, מרגמות על יישובי הנגב המערבי, אש חיה על חורשים בשטחים, שהיא המנגנון שימנע את זה - לא הוכחה בשום מקום, אדוני סגן השר.

האם אני אומר שרצועת עזה היא הגדה המערבית? לא. אנחנו אמרנו מעל הדוכן הזה עשרות פעמים: צריך שיהיה ברור שבגדה המערבית כאשר יש שלטון שמוכן לדבר איתנו ולהידבר איתנו אנחנו משנים את הדיסקט. עוד לא שינינו את הדיסקט גם בגדה המערבית. אז אני יודע את ההבדל בין הגדה המערבית לבין רצועת עזה, אבל גם להבדל הזה צריך שתהיה מידה. מה אתה תענה כשתעלה על הדוכן כנגד מי שאומר, גם זה לא יעזור? רמז על זה קודם חבר הכנסת בני אלון. תיכנסו לרצועה ותשטפו אותה, מבית חנון עד רפיח. אתה תבוא אליהם ותאמר, רגע, יש מגבלות, יהיו הרוגים בקרבנו, יהיו מאות ואלפי הרוגים בקרבם, וזה לא ייתן תשובה.

אני מציע לך לקבל את מה שאמר הרמטכ"ל באולם אחר בבית הזה אתמול: אל תפעלו מהבטן. אני מבין את הלחץ שבו אתה נמצא, אנחנו שותפים ללחץ הזה מחברים טובים שלנו שיושבים במקומות האלה. אבל כאשר מכבים את האור בשליש מעזה - ראינו מה קרה כשהפצצנו את הגנרטור המרכזי בעזה מיד אחרי חטיפת גלעד שליט, ואנחנו במו ידינו ובכספנו תיקנו אותו מחדש.

אני לא במקרה התחלתי בשיקול המוסרי. אבל אני אומר: גם השיקול האפקטיבי בתועלת שבמהלך הזה. מתי בדיוק יפסיקו לסובב את הבורג? כשהבורג יישבר או כשהם יישברו? ואיך הם יישברו? והאם שבר של האוכלוסייה שם לא מביא בעצם לחיזוק וגידול של החמאס, שמכריח את אבו-מאזן להתייצב במקום שהוא לא רצה להתייצב בו, ומכריח את סלאם פיאד להתייצב במקום שהוא לא רצה להתייצב בו. ומכריח את מובראק להתייצב במקום שהוא לא רצה להתייצב בו? ואני אומר עוד פעם - הדיון הזה לא קל לאף אחד, כי אני לא רואה את עצמי פחות אחראי מכם לעובדה שהקסאמים בשדרות ייפסקו. ואני לא רואה את עצמי אחראי פחות מכם שהתושבים לאורך רצועת עזה יוכלו להמשיך לחיות את חייהם. אבל אני אומר שאסור את הגבול הזה לעבור, וגם המעבר הזה לא יהיה יעיל.

אדוני סגן שר הביטחון, אני לא במקרה פונה ישירות אליך. אני לא יודע מה ייצא ואם ייצא מהאפשרות לנסות להגיע להפסקת אש, באמצעות גורם שלישי - ואתה יודע שהוא קיים. יותר מאחד. אני יודע שהפסקת אש איננה הסכם שלום, ולצערי הרב לא ניתן להגיע להסכם שלום עם החמאס. לכן, הכתובת לדיבור על הסכם שלום ועל הסכם מדיני הוא לא החמאס. הוא הרשות הפלסטינית ואבו מאזן. אבל הדחייה על הסף של דָבָּרים מרכזיים בממשלת ישראל על אפשרות של הפסקת אש - אתה יודע כמוני: מדינת ישראל, חלק גדול מחייה עברה מהפסקת אש להפסקת אש, ואף פעם לא אמרנו שהפסקת אש גרועה מהמשך ירי שוטף כל הזמן.

אני לא יודע אם זה אפשרי. יכול להיות שיתברר שצודקים אלה שאומרים שגם אם יעשו ברצינות, יתברר שאין עם מי להגיע להפסקת אש. אבל נאמרו יותר מדי אמירות. לכן, אני אומר במפורש: יש גבולות לענישה קולקטיבית. ונסו וממשו את האופציה של אפשרות להגיע להפסקת אש כוללת, גם עם החמאס.

תגיות לחיפוש בבלוג: אי אמון, ג'ומס, חמאס, מליאת הכנסת, עזה